אַבִּין בָעֵי. בָּֽלְלָן מָה הֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. טוֹמְנִין בַּכְּסוּת וּבַפֵּירוֹת וּבְכַנְפֵי יוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. הָדָא דְתֵימַר בּשֶׁלֹּא רָבַת רַקָבוֹבִיתָן. אֲבָל אִם רָבַת רַקָבוֹבִיתָן אָסוּר לִטְמוֹן בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
דתימר וכו'. אטומנין בכסות וכו' הוא דקאי דדוקא כשלא רבה רקביבותן מחמת יושנן דמסתמא בכה''ג הוא דאיירי אבל אם רבה רקביבותן מוסיפין הבל הרי הן כזבל ואסור לטמון בהן:
נשמענה מן הדא דקתני בסיפא טומנין בכסות וכו'. ואי ס''ד מותר לישמעינן רבותא טפי דאפי' בדבר המוסיף הבל אם בללו בדבר שאינו מוסיף הבל מותר אלא ש''מ דאסור:
בללן מה הן. אם בלל דברים המוסיפין הבל עם דברים שאינן מוסיפין מהו להטמין בהן:
תַּנֵּי. 29a אֵין טוֹמְנִין בְּרֶמֶץ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא אָֽמְרָה. אֶפֶר שֶׁצָּנַן מוּתָּר לִטְמוֹן בּוֹ. כְּהָדָא בְרַתֵּיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי הֲווָת מְשַׁמְּשָׁה קוֹמוֹי אָבוֹי וַהֲווָת מַעֲלָה קוֹמוֹי תַבְשִׁילִין רוֹתְחִין. אֲמַר לָהּ. הֵיךְ אִיתְעֲבִידָא. אָֽמְרָה לֵיהּ. בְּמָרָא וְגִיפְתָּא. אֲמַר לָהּ. לָא תְהִי עָֽבְדָה כֵן אֶלָּא בְמָרָה גַּו קוּפְתָה וִיהֲבָה קוּפְתָה עַל גִּיפְתָּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּהָדָא רִבִּי חֲנִינָה פְלִיג. דָּרַשׁ רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הַגֶּפֶת מִלְּמַטָּן וְתֶבֶן מִיכָּן וּמִיכָּן אָסוּר. וֹמוֹדֵי בָהּ רִבִּי יַנַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
ומודה בה ר' ינאי. כלומר ואף ר' ינאי מודה דמותר מדינא אלא שרצה להחמיר על עצמו:
כהדאי. עובדא בברתיה דר' ינאי שהיתה משמשת בשירות לפני אביה ומעלה לפניו תבשילין רותחין בשבת ושאלה היאך עשתה ואמרה לו במרא וגופתא כלומר שטמנה הקדירה בגפת ומפני שלא תוסיף בחמימות לקחה אפר הכירה שנצטנן במרא והיא הכלי שחותין בו האפר ונתנה עליה ואמר לה לא תעשה כן בפעם אחר אלא תתן האפר במרא לתוך קופה אחת ותשים הקופה על הגופתא משום שר' ינאי היה חושש אם מתיר אותה באפר כירה תבא לעשות כן ברמץ חם ואמר ר' זעירא עלה כהדא דר' חנינא דלקמיה פליג על ר' ינאי דדריש ר' אחא בשם ר''ח דדוקא בכה''ג הוא דאסור אם הגפת מלמטן ובתבן היה נותן מכאן ומכאן דזה מוסיף הבל והתבן אינו מניחו להצטנן אבל עפר שצנן ונותן סביבות הקדרה ואע''פ שהקדרה ע''ג דבר המוסיף הבל הוא מותר משום שהאפר מצנן אותה וכהאי דר''ז דלעיל:
הדא אמרה. דדוקא ברמץ רותח היא דאסרו כדאמרן אבל אפר כירה שצנן מותר לטמון בו וכלומר שאפילו בשרוצה לטמון בדבר המוסיף הבל אם נותן ע''ג אפר שצנן מותר דאי באפר שצנן בלבד פשיטא דמותר ומאי קמ''ל וכן מוכח מהאי עובדא דלקמיה:
תני אין טומנין ברמץ. חם בשבת שמא נשארו בו גחלים ויבא לידי חיתוי:
כָּל דָּבָר שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִן הַכּוֹתֶל אָסוּר לִטָמוֹן בּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִן מַה דְתַנִּינָן. תֶּבֶן טוֹמְנִין בּוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. אֵין מַרְחִיקִין אוֹתוֹ מִן הַכּוֹתֶל. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי. וְהָתַנֵּי. וְהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אוֹצַר שֶׁל תְּבוּאָה. לֵיידָא מִילָּה. לֹא מִפְּנֵי הַמּוֹץ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים. אָמַר רִבִּי פִינְחָס בֵּירִבִּי חֲנִינָה. אִם מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים נִיתְנֵי אֲפִילוּ אוֹצַר שֶׁלְּכָל דָּבָר. הֲוֵי יְאוּת קַשִּׁי לְרִבִּי חַגַּיי. אוֹתִיב רִבִּי שַׁמַּי. הֲרֵי סְלָעִים מַרְחִיק אוֹתוֹ מִן הַכּוֹתֶל. מֵעַתָּה אָסוּר לִטְמוֹן בָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא שֶׁהַסְּלָעִים מַרְתִּיחִין אֶלָא שֶׁהֵן עוֹשִׂין חֲלוּדָה וְהֵן מַלְקִין אַרְעִיתוֹ שֶׁלְּכוֹתֶל. וְהָא תַנֵּי. אֵין טוֹמְנִין בִּסְלָעִים. תִּיפְתָּר בִּסְלָעִים שֶׁלְּכֶסֶף. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. טוֹמְנִין בִּסְלָעִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין טוֹמְנִין. אַמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דָּמַר. טוֹמְנִין. בְּשֶׁלְּזָהָב שֶׁלְנְחוֹשֵׁת. וּמָאן דָּמַר. אֵין טוֹמְנִין. בִּסְלָעִים שֶׁלְּכֶסֶף.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רב חסדא. דלא פליגי מ''ד טומנין בשל זהב ובשל נחשת שאין דרכן להתחמם ומ''ד אין טומנין בסלעים של כסף:
והא תני. בחדא ברייתא אין טומנין בסלעים אלמא דמוסיפין הבל הן. ומשני תיפתר בסלעים של כסף דהן מתחממין כשהן צבורין יחד ומוסיפין הבל:
אמר ר' יוסי. דמסלעים לא קשיא מידי דלא משום שהסלעים מרתיחין תני התם דמרחיקין אלא הטעמא מפני שהן מעלין חלודה ועושין עפר תיחוח במה שמתפזר מהחלודה וכשהן סמוכין לכותל מלקין ומקלקלין את יסודות הכותל. והכי משני לה נמי בריש פ' לא יחפור:
התיב ר' שמי. על הא דקאמר כל דבר שמרחיקין וכו' הרי סלעים דקתני בפ' לא יחפור דמרחיקין אותן מכותל חבירו וא''כ מעתה אסור לטמון בהן ואמאי לא קתני הכא במתני' לסלעים:
הוי יאות קשי ר' חגיי. על האי דר' יוסי דע''כ טעמא דתבואה מפני המוץ הוא:
אם מפני העכברים. מאי אריא דקתני אוצר של תבואה ניתני אוצר של כל דבר שהעכברים אוכלין אותו וא''כ צריך השוכר הזה להזהר שלא ישתמש בשום דבר שהעכברים באין עליו בתמיה:
וליידא מילה. ולאיזה דבר וכלו' ומ''ט דהאי מילתא לאו מפני המון של התבואה שמקלקל את הכותל והרי תבן אחד מן הדברים שטומנין בו וכדאמרינן לעיל דתבן כבעל פקדון הוא ודקתני במתני' לא בתבן היינו דוקא אם נותן אותו סביבות דבר החם וקשיא לר' יוסי דקאמר דדבר שטומנין בו אין מרחיקין אותו מן הכותל של חבירו. ומשני ר' חנניה דהתם טעמא הויא מפני העכברים שבאין לאכול את התבואה ומקלקלין את הכותל:
והתני. המשכיר בית לחבירו לא יעשנו אותו השוכר אוצר של תבואה:
אמר ר' יוסי מן מה וכו'. ר' יוסי לא פליג אלא דהכי קאמר א''כ מן מה דתנינן תמן והיינו בפירקין דקאי בפ' לא יחפור הלכך קאמר דתנינן תמן מאלו דברים שטומנין בהם לפי שאין מוסיפין הבל והדא אמרה דנמי אין מרחיקין אותן מן הכותל ומשום דר' חגיי מקשי עלה אשמעינן ר' יוסי דאין מרחיקין אותן:
כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל. כדקחשיב בפ' לא יחפור אין לטמון בו מפני שמוסיפין הבל ומהאי טעמא נמי מרחיקין מן הכותל של חבירו שלא יקלקל הכותל:
וְלֹא בַחוֹל. תַּמָּן תַּנִּינָן. מַטִּילִין אוֹתוֹ לַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. הָהֵן חָלָא מִירְתַּח רִתְחָא וּמֵיצָן צוֹנְנָא. הָהֵן תֶּבֶן בַּעַל פִּקָּדוֹן הוּא. בַּמָּה דְאַתְּ יְהִיב לֵהּ הוּא יְהִיב לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא בחול. משמע דחול מוסיף הבל. ופריך תמן תנינן בסוף מכילתין גבי מת בשבת ומטילין אותו על החול בשביל שימתין שתהא לחלוחית נכנסת בו ויתקיים אלמא חיל מצנן הוא ומשני דהאי חול תרתי הוא דעבד בדבר רותח מרתיח הוא ביותר ובדבר הצונן מצנן הוא ביותר:
ההן תבן בעל פקדון הוא. כלומר התבן הזה דומה הוא לבעל הפקדון דכמו שאתה נותן לו לפקדון הוא. מחזיר לך כך הוא התבן דמצד עצמו אינו מוסיף שום חמימות אלא אם אתה נותנו סביבות הדבר חם שומר את חומו ואם הדבר מוסיף הבל הוא אסור וכהאי דר' חנניה דלעיל ואם לאו אינו עושה כלום:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. פּוֹרְשִׂין מַחֲצֶלֶת עַל גַּבֵּי שַׁייָפוֹת שֶׁלְלְבֵינִים בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
פורשין מחצלת ע''ג שייפות שורות של לבנים בשבת. ואע''ג דעומדות לבנין הם לא הוי כמבטל כלי מהיכנו לפי שהן ראויין לישב עליהן ודעתיה עלייהו:
הלכה: טוֹמְנִין בַּשְׁלָחִין וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׂם רִבִּי יוֹנָתָן. הָדָא דְתֵימַר בִּנְתוּנִין אֶצֶל בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל בִּנְתוּנִין בָּאַפּוֹתֵיקֵי לֹא בְדָא. בְּגִיזֵּי צֶמֶר וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא דְתֵימַר בִּנְתוּנִין בָּאַפּוֹתֵיקֵי. אֲבָל בִּנְתוּנִין אֶצֶל בַּעַל הַבַּיִת לֹא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא דתימר. דמטלטלין בשלחין בנתונין אצל בעל הבית דדעתו להשתמש. בהן אבל בנתונין באפותיקי והוא האוצר ונתונין לסחורה לא בדא התירו לטלטל דקסבר האי מ''ד דהואיל ונתונין באוצר או שעומדין למלאכה כגון של אומן קפיד עלייהו ואסור לטלטלן:
בגיזי צמר וכו' הדא דתימר. דאסור לטלטלן כשהן נתונין באפותיקי אבל בנתונין אצל בעל הבית שהתקינן לתשמישו לא בדא אסרו לטלטל ולהאי פירושא איכא למימר דר' יוחנן פליג על הא דקאמר ר' יונתן בשלחין דאי מודי ליה א''כ מאי איכא בין שלחין לגיזי צמר:
משנה: טוֹמְנִין בַּשְׁלָחִין וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן בְּגִיזֵּי צֶמֶר וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כֵּיצַד עוֹשֶׂה נוֹעֵר אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר קוּפָּה מַטָּהּ עַל צִידָּהּ וְנוֹטֵל שֶׁמָּא יִטּוֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' טומנין בשלחין. בעורות. והפשיט תרגומו וישלח:
ומטלטלין אותן. זהו דין בפ''ע שמטלטלין השלחין בשבת לעולם בין שהן של בעל הבית בין שהן של אומן לפי שאינו מקפיד עליהן:
בגיזי צמר. טומנין בהן לפי שאינן מוסיפין הבל ואין מטלטלין אותן בשבת לפי שהוא מקפיד עליהן והוי מוקצה מחמת חסרון כיס ואם התקינן לתשמיש מותר לטלטל אותן ואפילו הן של אוצר:
כיצד עושה. אם הטמין באותן שאסורין לטלטל בשבת והוא רוצה ליטול את הקדירה:
נוטל. או נוער את הכיסוי מעל הקדירה לפי שהכיסוי תורת כלי עליו והגיזין נופלות ונוטל את הקדירה:
קופה מטה על צידה ונוטל. כשבא ליטול את הקדירה מתוך הקופה של גיזי צמר מטה אותה על צדה ונוטל דר''א בן עזריה חושש שמא יפלו הגיזין ותתקלקל הגומא של מושב הקדירה ולא יוכל להחזיר את הקדירה שהרי אין לו לטלטל הגיזין כדי לתקן את הגומא וחכמים אומרים נוטל ומחזיר דלא חיישינן לכך ומודים שאם נתקלקלה הגומא שאינו יכול להחזיר והלכה כחכמים:
וּבִנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וּבִנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁין. אֲנָן תַּנִּינָן. נְסוּרֶת. תַּנַּיי דְבֵית רִבִּי. נְעוֹרֶת. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אנן תנינן. במתני' נסורת של חרשים ותני דבית רבי נעורת של חרשים ש''מ דהיא הדא והיא הדא דהיינו הך הנסורת שנוערין מהן כדפרישי' במתני':
טוֹמְנִין בַּכְּסוּת וּבַפֵּרוֹת וּבְכַנְפֵי יוֹנָה. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה בַּר חֲנִינָה. הָדָא דְתֵימַר בּשֶׁלֹּא רָבַת רַקָבוֹבִיתָן. אֲבָל רָבַת רַקָבוֹבִיתָן אָסוּר לִטְמוֹן בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
טומנין בכסות וכו' הדא דתימר וכו'. כדלעיל:
לֹא סוֹף דָּבָר לַחִין. אֲפִילוּ יְבֵשִׁין שֶׁנִּתְלַחְלְחוּ. מִן אִילֵּין מוּכִּין. וּמוּכִּין לֹא כִיבֵשִׁין שֶׁנִּתְלַחְלְחוּ הֵן. רִבִּי יוֹחָנָן בַּר שִׁילָא הָדָא אָֽמְרָה. 29b הָהֵן דִּכְמַר איידה צָרִיךְ מַחְסַרְתֵּיהּ צִיבְחַר דְּהוּא אֲתִי מֵיסַב וְהִיא שָֽׁפְכָה וּמִרְתָּחָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. כֵּן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה. אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. וְאֵי זוֹ הִיא חֲדָשָׁה וְאֵי זוֹ הִיא יְשָׁנָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חֲדָשָׁה בְתוֹךְ י''ב חוֹדֶשׁ. יְשָׁנָה לְאַחַר י''ב חוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן בפ''ט דכלים חרסין שנשחמשו בהן משקין טמאין ונפל לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף המשקה לצאת וכן בגפת חדשה וכו' ומפרש דקדשה בתוך י''ב חודש וכו'. ואיידי דאיירי במתני' בגפת מייתי לה הכא:
דהוא אתי מיסב והיא שפכה ומרתיחה. כלומר דאם ימלא אותן סביבות הקדירה כשבא ליטול הקדירה מהן והיא נשפכת ומוספת רתיחה כשיחזור אותה לטמון בהם שהרי יבשין ונתלחלחו הן. ויש לפרש נמי דאקדירה קאי שלא ימלא אותה ממש אלא פחות מעט ממה שהיא מחזקת שאם ימלאנה כשיטול אותה היא נשפכת ויהא אסור להחזיר ולטמון בהן לפי שנתלחלחו:
ההן דכמר איידה. מי שמאסף לטמון בזה שמנו חכמים שטומנין בהן כשהן יבשין צריך מחסרתיה ציבחר שלא ימלא על גדותיו אלא שיהא פחות מעט ממקום הקדירה שטומן בהן. דכמר מלשון כומר של ענבים הוא:
הדא אמרה. מדקאמר יבשין שנתלחלחו אין טומנין ש''מ:
מן אילין מוכין. כלומר ודבר זה שמעינן מאלו מוכין דקתני אין טומנין בהן בזמן שהן לחין וכי מוכין לאו כיבשין שנתלחלחו הן שהרי הצמר וכיוצא בו שהן בכלל מוכין יבשין הן בתחלה אלא דמיירי שנתלחלחו וקאמר אין טומנין בהן:
לא סוף דבר לחין. אמתני' מהדר הא דתני דאין טומנין בהן בזמן שהן לחין לאו דוקא לחין ממש אלא אפי' היו יבשין ונתלחלחו מוסיפין הן הבל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source